החלטה בתיק ע"מ 1127/13

העורר נעצר ביום 13.1.13 לאחר שנחשד במעורבות בהנחת מטען חבלה. העורר נחקר בשירות הביטחון הכללי ועד כה טרם הסתיימה החקירה. ביום 28.1.13 הוארך מעצרו של העורר ב-15 ימים נוספים, ועל החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

סניגורו של העורר טען כי לא ברור לו מדוע העורר מוחשד במעורבות באותו אירוע. הסניגור טען כי העורר הכחיש את המיוחס לו, ואין כל ראיה הקושרת אותו למעשה. לדבריו, הימשכות החקירה במקרה זה מהווה לחץ פסול. הסניגור הוסיף כי מאז הדיון בערכאה הראשונה אף הוצא צו מניעת מפגש בינו לבין מרשו, דבר המצדיק אף הוא את שחרורו של העורר. הסניגור הלין גם על העובדה כי בית משפט קמא לא נימק מדוע ישנו צורך להאריך את המעצר למלוא התקופה שביקשו גורמי החקירה ומדוע ראה לנכון לבקר את ההחלטה הקודמת בעניינו של העורר, אז הוארך מעצרו של העורר בחמישה ימים בלבד.

התביעה הצבאית טענה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ומן הראוי לדחות את הערר בהסתמך על הדו"ח החסוי המפרט את תכנית החקירה וצרכיה.

מאחר והעורר היה מנוע מפגש עם סניגורו התקיים הדיון לפניי בשני שלבים. לאחר סיום השלב בו טען בפניי הסניגור, הוכנס העורר, ונשאל על ידי אם ברצונו להוסיף דבר, אולם הוא השיב בשלילה.

לאחר הדיון במעמד הצדדים עיינתי היטב בדו"ח החסוי העדכני, כמו גם בזה שהוגש לבית משפט קמא. בנוסף, עיינתי בחומר חקירה שהצטבר עד כה.

כפי שעולה מהדו"ח החסוי, החקירה בעניינו של העורר טרם הסתיימה. החשד בו מדובר הינו חשד חמור, המצדיק בירור מתאים ומיצוי מלא ככל הניתן. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי ניתן לקיים את החקירה ללא מגבלות. יש לאזן בין צרכי החקירה לבין זכויות החשוד, ולקבוע תקופת מעצר שתאפשר ביצוע פעולות חקירה נדרשות והכרחיות תוך פיקוח שיפוטי מתאים.

במקרה שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התקופה שנקבעה בערכאה הראשונה, בייחוד לאור העובדה שמאז החלטה זו נמנע המפגש בין העורר לסניגורו, הינה ארוכה יתר על המידה. מן הראוי לקבוע תקופת מצומצמת יותר, לשם הידוק הפיקוח על החקירה. במקרה זה, ולאחר שבחנתי את תכנית החקירה המוצעת, הגעתי לכלל מסקנה כי זו לא תיפגע אם יתקיים דיון נוסף בעניינו של העורר במועד מוקדם יותר במעט.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי, ולהורות על כך שתקופת מעצרו של העורר תסתיים ביום 7.2.13 בשעה 18:00. אין בכך כדי למנוע בקשה נוספת מצידם של גורמי החקירה להאריך את מעצרו של העורר, בכפוף לצרכי החקירה באותה עת.

בשולי הדברים אעיר כי לא נהיר לי מדוע ראה בית משפט קמא צורך להעיר הערת אגב ממנה משתמעת ביקורת על החלטה קודמת בעניינו של העורר. לא ראיתי הצדקה להערה זו, שכן בהחלט ייתכנו מקרים בהם בראשית החקירה לא יצדיקו צרכי החקירה תקופת מעצר ארוכה, ואילו בעקבות התפתחויות אלה ואחרות בשלב מאוחר יותר, יהא צורך לקבוע תקופת מעצר העולה על התקופה הראשונה שנקבעה. הכל תלוי בסופו של דבר באיזון שיש לערוך בין צרכי החקירה וטובתה וזכויותיו של העורר.

ניתנה היום, 30 בינואר 2013, י"ח בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: